כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו מדיעם ואח'

החלטה

1.המשיבים 1-4 (התובעים) נקלעו ביום 2.8.2004 לאזור בו התרחשה קטטה רבת משתתפים בשכונה 8 בעיר רהט. המשיבים 6, 8, 9 (הנהגים) נהגו במכוניותיהם בזירת הקטטה, על פי הנטען, על מנת לפגוע ביריביהם.

התובעים לא נמנעו על אותם האנשים בהם ביקשו לפגוע הנהגים אולם לרוע מזלם ארבעתם נפגעו ממכוניות הנהגים.

ארבעת הנפגעים תובעים בבית משפט השלום חלקם את המבקשת ("המבטחת") וחלקם ואת קרנית בעילת פיצוי לנזקי גוף עפ"י פלת"ד.

המבקשת וקרנית טענו כי הפגיעות מוחרגות מגדרה של "תאונת דרכים" לאור החריג הממעט שבהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לפלת"ד. זאת הואיל והנהיגה הפוגעת נעשתה על ידי הנהגים "...במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם".

הדיון פוצל איפוא באופן בו נדונה בראשונה סוגיית החבות.

בפסק דין חלקי נדחתה הטענה ונקבע כי בנסיבות העניין לא חל החריג הממעט ועל כן המדובר בתאונת דרכים שהוראות הפלת"ד חלות עליה.

עוד נקבע כי התובעים כולם נפגעו ממכונית הטראנזיט המבוטחת על ידי המבקשת ועל כן אין עילת תביעה נגד קרנית.

2.בבקשה זו עותרת המבטחת לרשות לערער על פסק הדין החלקי. לטענתה שגה ביהמ"ש קמא בממצאי העובדה שהסיק לעניין נסיבות התרחשות התאונה ולחילופין טעה לטענתה ביהמ"ש באי יישום ההלכה שנפסקה לעניין הפרשנות המרחיבה לחריג הממעט ולפיה, כך טוענת המבקשת, חל החריג גם בעניינם של נפגעי תאונה שהייתה מעשה מכוון (על ידי הנוהג) כנגד אחרים וגם שעה שהנפגעים בפועל הינם עוברי דרך שנקלעו למקום במקרה.

3.לאחר עיון בבקשה על נימוקיה, ובפסק הדין החלקי, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבים.

ככלל אין מקום להקדים את הבחינה הערעורית בתביעות נזיקין לשלב פסק הדין החלקי בסוגיית החבות.

תובענת התובעים – תבוא לכלל סיומה משיסיים ביהמ"ש קמא את שלב הדיון הבא בסוגיית גובה הנזק. משיינתן פסק הדין הסופי תקום למבקשת זכות הערעור שבדין על כל מרכיבי פסק הדין – ובהם גם קביעות החבות.

ייתכנו חריגים לכלל זה – למשל אם פסק הדין החלקי מגלה לכאורה על פניו טעות מובהקת ונקודתית שבדין.

בעניין דנן עיקר בניינו של פסק הדין החלקי הינו בקביעת ממצאי העובדה בהתבסס על הראיות והעדויות שהובאו בפניו ובמסקנת פסק הדין ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, לזיהוי הרכב הפוגע (מבין הרכבים הנטענים) ולמחלוקת האם הייתה או לא הייתה כוונה לפגוע במאן דהוא בכלל או במי מהתובעים בפרט.

4.בנסיבות אלה מהלך הדברים הראוי והנכון הינו לאפשר לערכאה המבררת להמשיך בבירור התובענה עד תומה ולפסוק את הדין לגופה של תובענה.

או אז זכאית תהיה המבקשת, על פי דין, לערער גם על ממצאי וקביעת החבות – אם תמצא לנכון בסופו של יום ולאחר שיינתן פסק הדין לערער עליו בפני ערכאת הערעור.

בנסיבות פסק הדין החלקי דנן, מתן רשות הערעור בשלב זה ייצור פיצול וסרבול מיותר ולא רצוי.

5.אשר על כן – אני דוחה את הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשיב למבקשת את הערובה שהופקדה על ידה.